חיוב חברה ומנהל שלה בהשבת כספים לישראכרט בע"מ

בפני תביעה כספית בסך 28,614.09 ש"ח אשר הוגשה על ידי התובעת, חברה המנפיקה כרטיסי אשראי, נגד נתבעת 1, חברה העוסקת במוצרי חשמל ואלקטרוניקה, נגד נתבע 2 בעל המניות בה ונתבע 3 מורשה החתימה.

א.        טענות התובעת.

      1.         ביום 1.5.02, נחתם בין התובעת לנתבעת 1, באמצעות נתבע 2, הסכם   

 ספק - בקשה להצטרפות להסדר כרטיסי ישראכרט. (להלן "ההסכם").

בהתאם להסכם, על הנתבעים לכבד כרטיסי אשראי המונפקים על ידי התובעת ללקוחותיה, (להלן "המחזיקים"), ועל התובעת לזכות את חשבון הבנק של נתבעת 1 בסכומי העסקאות, או לחייב את חשבונה של  נתבעת 1 בסכומים המגיעים ממנה לתובעת.

            2.         הנתבעים ביצעו עסקאות באמצעות כרטיסי אשראי שהונפקו על ידי   

התובעת ופעלו בניגוד להסכם, כאשר לא וידאו כי מי שביצע את  העסקאות באמצעות אותם כרטיסים, הם "המחזיקים" ואפשרו, למי שאינם "המחזיקים", לבצע עסקאות בכרטיסים אלה.

התובעת העבירה לחשבונה של נתבעת 1 את תמורת עסקאות אלה,  בניכוי עמלתה.

3.       לאחר העברת תמורת העסקאות, הודיעו "המחזיקים" של אותם כרטיסים לתובעת כי העסקאות לא בוצעו על ידם ו/או שהם לא קיבלו את  הסחורה וכי העסקאות מבוטלות.

בעקבות הודעות המחזיקים, זיכתה אותם התובעת בסכומי העסקאות, בהם חויבו, בהתאם לקבוע בהוראות חוק כרטיסי חיוב התשמ"ו 1986, (להלן "החוק").

התובעת בקשה לחייב את נתבעת 1 בסכומים אלה, אך ההרשאה בחשבון נתבעת 1 לטובת התובעת בוטלה.

            4.         הנתבעים ביחד ולחוד חייבים לתובעת את סכום התביעה.

נתבעת 1 מכוח ההסכם, נתבע 2 חב אישית מתוקף היותו בעל המניות היחידי בנתבעת 1 ונתבע 3 חב אישית, מכוח היותו מורשה חתימה בנתבעת 1.

ב.         טענות הנתבעים

            1.         נתבע 2 רכש את מניות נתבעת 1 בשנת 2004, לאחר ביצוע העסקאות  

הנטענות על ידי התובעת ולא היה צד לפעילות הנטענת בכתב התביעה.

טענות התובעת כנגד נתבעים 2-3 הן טענות בעילה של "הרמת המסך", ולא ניתן לחייב מנהלים אלא אם הוכח שאלה הונו ו/או קיפחו נושה ו/או נטלו סיכון לא סביר באשר ליכולתה של נתבעת 1 לפרוע את חובותיה וטענת רשלנות אינה משמשת עילה ל"הרמת המסך".

לאור זאת יש לדחות את התביעה כנגד נתבעים 2-3.

            2.         נתבעת 1 ביצעה את העסקאות ומכתב התביעה לא ניתן ללמוד, לגבי